מבוא
בכל שלב בחיינו אנו נמצאים במציאות ארגונית כלשהי. אין אנו יכולים לתאר את חיינו ללא קיומם של ארגונים. מלידתנו דרך התבגרותנו ועד סוף חיינו אנו נמצאים בארגונים שונים. לעתים אנו רואים בארגונים משהו שקיים אבל אין צורך להסביר, מן המובן מאליו. בעקבות קיומו המופשט של הארגון וריבוי האופנים בו הוא מתגלה בחיינו משתלב נושא הארגון בחיי האמנות המלווים אותנו באופן צמוד.
בקולנוע נוכל לראות את האדם/היחיד/הפרט מתמודד מול הארגונים לעיתים כדימוי של האדם העומד מול מכונה, האדם מול משרדים בגורדי שחקים, האדם אבוד בעיר המתועשת וכיוב'. הארגונים בקולנוע באים לידי ביטוי באופנים שונים על פי סוג הז'אנר האומנותי. את התופעה הארגונית חקרו חוקרים רבים מהיבטים שונים. וזאת מפני שהתפתחות הארגונים הובילה למצב בו כל תחומי חיינו נשלטים על ידיהם. החברה הפכה להיות "חברה מדעית", וההשפעה היא על כל בני החברה, גם על הנשים, אשר הביורוקרטיה הגבירה את דיכוין. עיקר הביקורות (Scott 1998) אשר הושמעו כלפי ארגונים, נוכל לראותן משתקפות בצורה חד משמעית בסרטים רבים. אלו מתארות הרס האישיות והחופש של המשתתפים בהם. חלק מהתוצאות הן ניכור, קונפורמיות יתר וגימוד ההתפתחות של האישיות הנורמאלית.
מורגן (Morgen 1997) משתמש בדימויים מעולם האומנות כדי לתאר את התיאוריות על ארגונים. ואכן האדם יוצר מטאפורות המתארות את האדם והארגון ולכן אין פלא בכך שמורגן ב – 1997 השתמש במטאפורות כדי להבין ולראות ניהול וארגונים במחקריו. השימוש במטפורה, הוא טוען, מרמז על דרך חשיבה ודרך ראייה של ראייתנו את העולם באופן כללי. מחקרים בתחומים שונים הראו והדגימו שמטפורות משפיעות על מדע, על השפה שלנו, על דרך חשיבתנו ועל דרך ההתבטאות שלנו בחיי היום-יום. ואוכל להוסיף על כך שאכן כוחה של האמנות גדול.
חשוב שנבין מהי המשמעות של המטאפורה לפני שאנתח קטעים מיצירות כדי להוכיח את טענותיי. מורגן כותב כי אחד האספקטים המעניינים במטפורה הוא שהיא יוצרת תובנה חד צדדית. בהדגישה הסברים מסוימים, היא כופה על אחרים להישאר. תכונה מעניינת אחרת של מטפורה טוען מורגן, שהיא תמיד יוצרת עיוותים. היא יוצרת דימויים שהם "הונאה בונה" שאם הם נלקחים כמות שהם או בקיצוניות, מביאים לאבסורד. כל תיאוריה או פרספקטיבה שאנו מביאים ללימוד ארגונים וניהול, עם יכולתן ליצור תובנות בעלות ערך, הן גם לא שלמות, מוטות ויש להן פוטנציאל להטעות.
מטפורה היא גם פרדוקסאלית, היא יכולה ליצור תובנות בעלות עוצמה שיכולות להפוך לעיוותים כי דרך הראייה הופכת גם לדרך שלא רואה. ולצד המעוות יש יתרון כאשר אנחנו צופים בקולנוע מפני שזהו המקום לראות את הדברים באבסורדיות, בצורה מעוותת לעיתים חד כיוונית אך מצד שני אלו אותם מקומות המביאים את הצופה להתרגשות ולקתרזיס.
בהכירנו שתיאוריה היא מטפורה, אנו יכולים להעריך שאף תיאוריה בודדה תיתן לנו נקודת מבט מעולה או רב תכליתית. אנו מבינים שהאתגר הוא להפוך למוכשרים באמנות השימוש במטפורה. למצוא דרכים רעננות בראייה, הבנה ועיצוב של מצבים שברצוננו לארגנם ולנהלם. הפרקים בספרו של מורגן (Morgen 1997) מתארים איך לעשות זאת תוך חיפוש המשמעויות השונות של המטפורות של חשיבה על האופי של ארגונים. מספר מטפורות המטפלות בדרכי חשיבה, אחרות מפתחות תובנות ותפיסות די חדשות. באופן כללי הם מדגימות איך להשתמש במטפורה כדי להפעיל תחום מקיף ומתחרה של תובנות וללמוד על הכוח של נקודות מבט שונות. לספר יש נקודת מבט ברורה, מטפורה היא מרכזית בדרך בה אנו "קוראים", מבינים, ומעצבים חיי ארגון, אך בשום נקודה אין סנגור לשום תפיסה בודדת. אין תיאוריות נכונות או שגויות בניהול, כי כל תיאוריה מאירה ומעלימה.
אם כן בעבודה זאת אראה כי ארגונים וסביבתם בקולנוע מאורגנים בצורה של דימויים ומטאפורות ולכן חשוב היה לי להתחיל עם הסבריו של מורגן. אני טוענת בעבודה זאת כי רוב הסרטים בעיקר ההוליוודיים, מראים כביכול יחיד המתמודד אל מול הארגון. מאבק של היחיד מול הארגון המאיים ולעיתים המושחת. אך נשאלת השאלה האם העובדה שמדובר בגיבור אחד אל מול הארגון אכן מתארת מציאות של יחיד אנושי מול ארגון מכאני. מצפייה בסרטים רבים אוכל לומר כי המדובר הוא ביחיד המייצג יחידים – אותנו, את המערכת החברתית ארגונית שלנו. ואילו הארגון מורכב אף הוא מיחידים. כלומר היחיד מהווה מטפורה המייצגת את הכלל וכן הארגון מהווה אף הוא דימוי למכלול של יחידים.
נראה בסרטים הרווים במאבק וקונפליקטים משמעותיים כי למרות שמתואר יחיד המתמודד מול ארגון, למעשה מתוארת סוג של קואליציה ארגונית בין מספר ארגונים. הארגון שהגיבור מייצג, הארגון שהוא נלחם בו או נמצא במאבק איתו, לעיתים נוסף לנו ארגון בדמות מערכת עיתון או משרד עורכי דין או ארגון משטרתי כשלהו. ברוב הסרטים ההנעה של הסרט סובבת סביב ערכים של חמדנות (כסף), בעיות של אתיקה, בעיות של אמון, בעיות הקשורות ליושר ואמת וכמובן נושא הקשור תמיד לארגונים בסרטים והוא תופעת העדר...
לכן אומר כי ארגונים בסביבתם כפי שהם באים לידי ביטוי בקולנוע משקפים את המציאות בצורה מסוימת. היצירות מראות ומדגישות בדומה לתיאוריות קווים מסוימים ולכן לא תמיד שלמים וכמו כן היצירות מעלות את הביקורות המושמעות מפי החוקרים השונים, ומפי היחידים המרכיבים את הארגונים.
למעשה כולנו שייכים לארגון כלשהי כפי שכתבתי בתחילת המבוא ולכן אין כמו סרט כדי לברוח, כמפלט אינדיווידואלי ואולי אחד מהמצבים היחידים בהם איננו פועלים כארגון במטרה לעשות reframing (מסגור מחדש) של התהליכים היומיומיים בהתמודדות שלנו עם הארגונים השונים אליהם אנחנו שייכים.
מאת קרן איילי
קרן איילי - בעלת ניסיון עשיר במגוון תחומים: חברתיים, סביבתיים, תקשורת, עסקים וקהילה, ניהול פרויקטים והדרכה. כמו כן, עסקה בעבר במגוון תפקידי ניהול בתחום החינוך הפורמלי והבלתי- פורמלי.
